כשמדברים על עיסוי נהוג לדבר על "שיטות". יש מטפלים המתמחים בעיסוי שוודי, יש שמתמקדים בעיסוי רפואי, בעיסוי רקמות עמוק ויש שעוסקים בשיטות אקזוטיות מן המזרח ומן המערב כגון איור וודה, לומי לומי, טווינה, שיאצו ועוד. מרבית המטפלים בעיסוי שולטים ביותר משיטת (טכניקת) עיסוי אחת וניתן גם לשלב בטיפול אחד מספר טכניקות.
באופן אישי, אני מייחס חשיבות רבה לא רק לטכניקה, אלא גם לגישה. לאורך השנים פיתחתי גישה שעיקרה רגישות, הקשבה ותהליך. אני מאמין שעיסוי הוא לא רק עניין טכני, אלא גם ובעיקר מרחב זמן ומקום של ריפוי וצמיחה. כשאת מגיעה אליי לטיפול בעיסוי, את נכנסת לסביבה שקטה, נעימה ואסתטית. העיסוי עצמו מתאפיין בהרבה הקשבה. ההקשבה היא לגוף, באמצעות המגע, האינטואיציה והניסיון. לעתים גם נקשרת שיחה, כי אף על פי שהטיפול הוא זמן טוב לשקוע לתוך עצמך ולשכוח את כל הרעשים, הוא גם הזדמנות להביע במילים את מה שהגוף מספר: הלחצים, הנקודות החלשות והחזקות היום / השבוע, והטריגרים לצמיחה והתחדשות מנקודת הזמן הזו ואילך.
בגישה שלי עיסוי הוא חלק ממכלול הוליסטי מותאם אישית, שגם אם אינו מתיימר להיות תרופת פלא או נוסחה כימית מדויקת, יש בו מרכיבים בסיסיים שמזינים את לקוחותיי: מרחב בטוח ומכבד, מגע, אנרגיה, רגישות, תקשורת. כן, אפשר להגיע אליי פשוט כי "הגב כואב" או כי "נתפס לי הצוואר", אבל שמתי לב שמכנה משותף של רבים מהלקוחות שהגיעו ושחוזרות אליי הוא שמעבר לכאב כזה או אחר, יש אצלן צורך בחיבור של הצד הפיזי והמנטלי יחד. והזמן הקסום הזה של העיסוי בו הגוף מתמסר למגע, הוא גם חלון הזדמנויות לצמיחה וריפוי מנטלי. כשהגוף מתפנק, גם הנפש מתפנקת.
