תגית: מסאז

היא הגיעה אליי בערב,בעוד אחד מאותם סבבים,עוד בימים שאיראן לא הייתה בתמונה. אז זה היה חמאס,והיא התגוררה בדרום,והיו לה אולי 30 שניות של התראה.הקליניקה שלי הייתה ממוקמת אז במרתף ממוגן, ושמחתי לקבל אותה, קצת מופתע, כי כמובן שהכל נעצר. אבל היא אכן הגיעה, בשעת ערב, נושאת בידה שקית נייר בוטיקית כזו, ובתוכה בקבוק יין.מה חוגגים?…

הודעה באנגלית בוואצאפ. חברה המליצה לה עליי. היא שואלת היכן הקליניקה שלי נמצאת. אני מספר שאני ברחובות. היא אומרת יופי, תרשום לי את הכתובת, אני אגיע במונית. מבין שהיא תיירת, נמצאת כאן לתקופה מוגבלת. כשהיא קובעת איתי ליום המחרת אני מוסיף שאם היא תצטרך עזרה כלשהי בהתמצאות אני לשרותה. היא עונה לי: don't worry. למחרת…

"…וזה היה גם הרגע שהחלטתי להיות עצמאית". ככה היא מסכמת את הדברים כשאנחנו משוחחים באחת ההזדמנויות על האופן שבו היא התגלגלה לפוזיציה הנוכחית בקריירה שלה. הסיפור שלה מעניין. פעם שכירה במגזר הציבורי,כיום ובשנים האחרונות עצמאית בתחום קשוח ותחרותי. היא לא מתחרטת על השינוי שעשתה אבל היא מודה שההצלחה שלה עולה לה במאמצים רבים. אותי היא…

יש לקוחות שהולכות איתי הרבה שנים. מספיק שנים כדי לזכור את הקליניקה הראשונה, זו שהייתה ממוקמת בתוך מרתף מסתורי שהיה גם הסטודיו שלי לצילומים. קליניקה עם ווייב של דאנג'ן… עיצבתי אותה בצבעים אפלים. הדארקנס שלט מסביב. אחר כך, כשהגיע הזמן להיפרד מהמקום ששימש אותי למעלה מעשור, עברתי לגלריה קטנה בצומת מרכזי בעיר, מעל מספרה להחלקות…

אז נכון, אין כמו לקבל מגע מקצועי, מושקע, מטפל וקשוב, מאדם שזוהי ההתמחות שלו, אבל אתם הרי לא גרים אצלי בקליניקה… ומגע הוא צורך שפוגש אתכם גם ביומיום כשאתם עסוקים וטרודים. וכשמדובר במגע ובאורח חיים פעלתני יש שתי תופעות לא רצויות שמזינות זו את זו: חוסר במגע, וכמובן… סטרס. חוסר במגע הוא בעייה רווחת משחשבתם.…

"אני מתפרקת"ככה היא כתבה לי בשיחה הראשונה שלנו.היו לה סיבות "טובות".כל מה שיכל להשתבש פחות או יותר נפל עליה תוך פרק זמן של כמה שבועות.וכמו שבדרך כלל, סדר העדיפויות האמיתי הוא השיעור הכי חשוב שאנו צריכים ללמוד. כי בשלב ראשון הצרות החלו מבחוץ, מהסביבה – על מעגליה השונים.וזה השלב שבו היא מצאה את עצמה במאמצים…

שעה שבע וחצי. העולם כמרקחה. כולה רחובות, כן? עיר קטנה ושולית. ספרו את זה למי שעומדים כרגע בפקקים… כמו דנה. בשבע חמישים וחמש היא מצליחה לסיים את פיזור הבוקר ונפרדת בנשיקה מהאמצעית שירדה בבית הספר. בשמונה ועשרה היא נכנסת אליי לקליניקה. זה בוקר שמשי, בחוץ ברחובות העיר עדיין קצב של הגזמה, דלתות נפתחות, נטרקות, אנשים…